כמה פעמים קראתם על מעיין לא מוכר? כזה שאם תגיעו אליו תהיו לבדכם. אבל אחרי שהגעתם אליו גיליתם שנותר לכם לבלות במקום עם עוד חצי מדינה.
ובכן, רציתי לספר לכם על מעיין שהוא באמת לא מוכר. טוב אולי לא כמו סודות מפעל הטקסטיל שליד דימונה אבל בהחלט מספיק שמור כדי שתהיו בו לבדכם או לפחות לא עם חצי מדינה.
בגליל המערבי, ממש לא רחוק מהערוץ של נחל כזיב (שתמיד כיף להגיע אליו וכתבתי עליו פה) ומהכפר החביב מעיליא מסתתר מעיין ניקבה מעניין בשם עין שעל. במקום מערה נסתרת שניתן להציץלתוכה ולהנות משכשוך קל מהמים הצלולים תוך שאנחנו נזהרים על הנטיפים העדינים. ויש גם בונוס, נוף נפלא אל הרי הגליל המערבי המכוסים לאורך כל השנה בעצי אלון ירוקים - נקודה מושלמת לפק"ל קפה! (והנה עוד כמה)
המסלול למעיין כולל הליכה לא ארוכה בשביל נוח ומוצל ברובו, שיתאים לילדים קטנים (נניח מגיל 5 פחות או יותר) במסלול קווי, כלומר הלוך חזור. קחו רק בחשבון שבחזור יש עליונת קטנה בסוף ממש לפני שחוזרים לרכב.
כדי להגיע לנקודת ההתחלה של המסלול נכוון את הוויז לכפר מעיליא שבגליל המערבי. הבאים ממערב יבצעו פניית פרסה בכניסה לישוב ויחזרו על כביש 89 בערך 3 קילומטרים חזרה לכיוון מערב. בשלב מסויים נראה מצד שמאל תחנת דלק ואחריה בצד ימין של הכביש נראה ירידה לדרך עפר מסומנת בסימון שבילים שחור (הנה קישור לנקודה המדוייקת שבה צריך לרדת מהכביש הראשי). כדי שנדבר בשפה משותפת, הינה לינק למסלול ע"ג מפה מהרגע שיורדים עם הרכב מהכביש הראשי.
שימו לב, אם אתם רואים סימון בצבע ירוק, זה אומר שפספסתם...
בדרך העפר נתקדם ככל שמאפשר לנו הרכב, איש איש ורמת השמירה שלו על הרכב ונחנה בצד דרך העפר כך שלא נפריע לרכבי החלקאים שעוברים שם מפעם לפעם.
מהחניה נמשיך בסימון השבילים השחור ולאחר בערך 500 מטר נגיע לשלט הכניסה לנחל שעל (חפשו אותו, יתכן והוא מוסתר קצת). מכאן יורד השביל הנוח אל סבך הנחל ומהר מאוד נמצא את עצמנו צועדים בצל עצי האלון. בסתיו נהנה משלכת יפה ובחודשי החורף לאחר הגשמים תהיה במקום אווירה טחובה וקרירה שמזכירה מעט את יערות אירופה הקרים. אזור הגליל המערבי הוא בית לדורבנים, חיה חביבה ומעניינת לכשעצמה. עם קצת מזל נוכל למצוא קוצי דורבן בצבעי שחור ולבן פזורים לאורך המסלול. לאחר שנלך בערך עוד קילומטר בערוץ הנחל נגיע לפיצול שבילים עם סימון כחול. אנחנו נמשיך ימינה עם השחור שיוציא אותנו מהערוץ ויעלה אותנו במתינות לשלוחה הצופה על נחל שעל ולכיוון מערב לעבר הים. מהר מאוד נבחין בעץ דולב גדול ומרשים שבולט מאוד לצד הצמחיה הנמוכה שעל המדרון - זהו מיקום המעיין.
המעיין עצמו נמצא בין שיחי פטל שמניבים פרי חמוץ מתוק בחודשי ספטמבר-אוקטובר ונצטרך להתכופף מעט כדי להכנס אליו. המקום נקרא בעבר עין אל דם על שם העלוקות שחיות בו, אבל כשביקרתי במקום לא זיהיתי אותן. סביבת המעיין מתאימה גם לעצירה לארוחת בוקר אל מול הנוף היפה והרגוע. חשוב לי להדגיש שהמערה והמעיין הם בית גידול למינים שונים של צפרדעים ושל הסלמנדרה ולכן בבקשה מכם שמרו על הנקיון והשתדלו להנות מהמקום לזמן קצר ולהמשיך הלאה.
לאחר שאכלנו ושתינו והשארנו את המקום נקי, כל שנשאר לנו הוא לחזור חזרה בדרך שבה באנו חזרה אל הרכבים.
ישנה גם אופציה להמשיך בשביל השחור במעלה השלוחה, ולהגיע בסופו של דבר לדרך הנוף שעוברת ליד מצפה הילה (לנקודה הזו) וכך להפוך את המסלול לקווי ולא לכזה של הלוך חזור.
אני רק שאלה:
אז כמה הולכים בעצם? בסביבות 1.5 ק"מ לכל כיוון.
וכמה זה קשה? לא קשה כל כך, ילדים בני 5 ומעלה יתמודדו עם השביל.
מתי הכי טוב להגיע? זה טיול קלאסי לסתיו הישראלי או לחודשי האביב.
ומה יש עוד בסביבה? אפשר לשלב את הטיול עם ביקור במבצע יחיעם המרשים.
אם אהבתם את הפוסט הזה אתם יכולים לעשות כמה דברים - לעקוב אחרי בפייסבוק ובאינסטגרם וגם להרשם לניוזלטר (הנה פה בראש העמוד) כדי לקבל עוד מסלולים כאלה ישירות למייל שלכם.
