עם שני ילדים ואוהל - קמפינג ראשון בלי אמא

September 24, 2018

 הפעם האחרונה שישנתי באוהל היתה לפני כמה שנים באימון מילואים בצאלים. זה היה רחוק מקמפינג אבל זו היתה כאמור הפעם האחרונה שלי באוהל. 

לקמפינג ממש יצאנו פעם עם זוג חברים עוד לפני שהיו לנו ילדים. ישנו באוהל ליד הבניאס אי שם בשדות של שדה נחמיה, אשתי התלוננה קצת על התנאים באוהל ולמרות שהיה ממש נחמד וכיף זה היה ה"קמפינג" האמיתי האחרון שלנו.

ומאז? אנחנו מטיילים המון אבל תמיד חוזרים לישון במקום בנוי קרי צימר או בית. בחודשים האחרונים החלה הבת הגדולה להעלות את נושא הקמפינג וכמה שהיא היתה רוצה לישון באוהל בטבע.

והנה לקראת סוכות הסתדרו הכוכבים - אשתי טסה לה לניו יורק, לוח השנה סידר כמה סופי שבוע ארוכים ומזג האוויר בלילות כבר הפך לנעים, מה שהביא אותי להחלטה לצאת לטבע עם שני הילדים ואוהל.

אבל מכיוון שזה קמפינג ראשון עם ילדים ומסתבר שהיום קשה למצוא מקום אמיתי בטבע להזרק בו חיפשתי מקום שיתן את ההרגשה של טבע אמיתי. להפתעתי גיליתי שרוב חניוני הקמפינג היום הם חניונים איך לומר... מפנקים מדי, להם ולקמפינג אמיתי כמעט ואין מכנים משותפים. חושות עם מזגן, אוהל על רצפת בטון או דשא, נקודות חשמל לגנרטורים, שבילים מסודרים מהאוהל אל הבריכה המלאכותית שנוצרה ממי נחל שעובר בקרבת מקום ועוד ועוד שכלולים שדי הוציאו את הכיף מהחוויה האמיתית של פשוט לישון בטבע. גיליתי גם, שבשנים שבהן הקפדנו לטייל ולחזור לישון בין ארבע קירות התמסחר עולם הציוד לקמפינג - פנסי לד סולאריים, אוהלים שנפתחים בין רגע, שירותים ניידים (כן כן), מכונת אספרסו על סוללות, מזגן נייד, ומדיח כלים לשטח (טוב... זו כבר המצאה שלי) ולכל הציוד הזה נוצרו גם סוגי עגלות - כאלו שמתקפלות וכאלו שלא, עם גלגלי אוויר וכאלו שמגומי מוצק ועוד ועוד. התחושה שלי היא שבאיזה שהוא מקום באבולוציה ניסינו להביא את הנוחות של הבית אל הקמפינג ואני חושב שזו לא היתה מטרת המשורר במקור.

תקראו לי מיושן, תקראו לי פרימטיבי  תקראו לי מושפע מסדרות השרדות בערוץ דיסקברי, אבל בשבילי קמפינג זה גם לעבוד קצת בשביל הנוחות. לסחוב ציוד מהרכב, לעבוד כמה דקות עבור אוהל, לשבת לאור פנס ראש בחושך ולהנות מהחוויה הטבעית ככל שניתן.

בקיצור, אחרי חיפושים רבים הגעתי לאתר קמפינג שכל כך חיפשתי. משק חפר בישוב אבירים שבגליל המערבי הוא בדיוק אתר הקמפינג שמצד אחד מאפשר נוחות במידה ומצד שני מספק חוויה הכי קרובה לטבע. אז נכון שיש פינת מטבח משותפת, ומקררים ומנגלים ומקלחות. אבל הלינה היא ממש בתוך יער אלונים טבעי. לאחר ההגעה למקום כל משפחה מקבלת פינה משלה בתוך היער תחת העצים- לא דשא, לא משטחי בטון ולא גנרטורים רועשים. המתחמים בין

העצים מאפשרים הקמת אוהל, פריסת מחצלת ובאמת מספקים תחושה של טבע אמיתי וגם הרבה פרטיות. בעלי המקום אוסרים על הפעלת מוזיקה ובכלל נחמדים באופן קיצוני.

כמה נחמדים? לצד מקרר הגלידות והשתיה הקרה יש קופת אמון שבה כל אחד משלם ולוקח לעצמו עודף, והסידור הזה חברים די קנה אותי.

מאחר ורציתי לשמור על חוויה פשוטה ככל הניתן ניסיתי לקחת מינימום ציוד. כלומר ציוד החובה ללינה - אוהל, שקי שינה ואלתוש. ומעט אוכל שהכנתי מראש - שניצלים פיתות, שוקו קר לבוקר ועוגה וכמובן פקל הקפה (עליו כבר כתבתי בעבר) שלי לתה חם ומתוק לפני השינה. 

אההה... והיה גם ערסל מצויין שקניתי בחנות חביבה עם שירות מצויין בשם icamp ושמצא את עצמו מחובר לשני עצים בקלות רבה ובלי יותר מדי להסתבך.

אבל מה שבאמת שידרג לנו את העסק, ושאפילו משפחות שסחבו וסחבו ערימות של ציוד לא הביאו היה זוג מכשירי קשר קטנים. אחד שמרתי אצלי ואחד אצל הילדים. המכשירים הקטנים אפשרו לי לשלוח את הילדים להסתובב ביער או איפה שזה לא יהיה בעוד אני שוכב בפנאן בערסל ונהנה מהשקט ומזה שאין קליטה טובה לפלאפון. הם גם אפשרו לי לקרוא לילדים כשהאוכל היה מוכן או סתם לבוא לעזור כשהייתי צריך.

את המאהל עצמו סידרתי לפי חוק השדאות הבסיסי שאומר "מה שלא מסודר במקום הולך לאיבוד", תיקים בצד ימין, כסאות בשמאל, שש בש על המחצלת ושקי שינה בתוך האוהל. על מקלחת ויתרנו בערב חוץ מצחצוח שיניים. במקום מקלחת הכרתי לילדים את שיטת המקלחת שלמדתי במילואים באמצעות מגבונים לחים... (הם ביקשו לאמץ את השיטה הזו גם בבית)

וזהו בערך, את השהות העברנו במשחקי שש בש, טאקי וסתם בלדבר ולרכל על משפחות אחרות ששמענו ברקע במצבי עצבים מתקדמים.

בבוקר השקמנו קום בערך בשבע, אחרי שינה טובה ואחרי שעה היינו כבר מקופלים ברכב אחרי שוקו ועוגה מוכנים לטיול היומי.

את הטיול עשינו, איך לא בנחל כזיב שאני אוהב במיוחד. מאחר והגענו מוקדם לנחל היינו כמעט לבד בבריכות ובמסלול עצמו וזה כמובן היה נפלא.

את ההליכה התחלנו וסיימנו בחניון הזיתים שבפארק גורן. מהחניון שביל שתחילתו תלולה שיורד אל הנחל. השביל יתאים למיטיבי לכת, הוא חשוף לשמש ודווקא הירידה בו היתה קשה יותר מהעליה. הירידה מתחברת לנחל ממש ליד עין טמיר, שזו ניקבה נפלאה שניתן להכנס אליה מצויידים בפנסים

 

ונעליים להליכה במים. בנקודה הזו פנינו ימינה והמשכנו עם הנחל עד שהגענו לקטע היבש של הנחל וחזרנו על עקבותינו. בחלק הזה של נחל כזיב המון בריכות נפלאות לשכשוך ושחיה, צל מעצי הדולב המרשימים ובעונת הסתיו צבעי שלכת שמזכירים קצת את אירופה. 

אני אוהב את נחל כזיב, הוא תמיד יפה תמיד מלא במים ובגלל שהוא כזה הוא גם עמוס בד"כ ולכן כדאי מאוד להגיע מוקדם בבוקר כדי להנות ממנו באמת. כשהתחלנו לחזור לרכב ראינו את שיירות המטיילים היורדת אל הנחל בעוד אנחנו את הטיול שלנו כבר סיימנו.

 

אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים להרשם לניוזלטר שלי ממש כאן  בראש העמוד ולקבל את הפוסט הבא ישירות למייל (אל תדאגו לא יותר ממייל שניים בחודש)

 

 

Please reload

Recent Posts

Please reload

Archive

Please reload

Tags