אין ספק שהאלפים הצרפתיים הוא אזור מושלם לטיול משפחות בחו"ל.
בכמה מילים רק אומר שמדובר באזור בצרפת ממש על משולש הגבולות של המדינה עם שוויץ ואיטליה- ומיקום כזה בשטח של שלוש מדינות מוצלחות כל כך לא יכול להיות רע.
גם את הטיול הזה, כמו שאר הטיולים שלנו בחו"ל התחלתי לתכנן כמעט שנה מראש וככל שהתקדם התכנון כך עלו וגאו הציפיות שלי לקראת הנופים המרהיבים שצפויים לנו. היו פעמים שאפילו חשבתי לעצמי בחשש קל שאולי הציפיות גבוהות מדי, וכשנגיע לשם אגלה שכל העסק הזה של הרים נישאים ופסגות מושלגות זה כזה שוס כמו שזה נראה בתמונות.
ובכן, כמו שתקראו בדקות הקרובות חששתי לשווא...
את הסיפור הזה כתבתי ממש כמה ימים אחרי שנחתנו והוא היה שמור אצלי בטיוטה. כתבתי אותו בחלוקה לפי ימים כדי להקל על מי שמעוניין גם להגיע לאזור.
בסוף הפוסט אצרף כמה פרטים טכניים חשובים אבל זה המקום לציין שאת כל הטיולים תכננתי דרך האתר הרשמי של שאמוני שמלא במידע מעודכן. ובכלל לכל עיירה שתגיעו אליה יש אתר עשיר במידע והצעות לטיולים ואטרקציות באזור.
אז שנתחיל?
יום 1 - נוחתים בז'נבה
הלילה הלבן שבד"כ עולה בקונוטציות שליליות הפך אצל הילדים שלנו לאחת האטרקציות המשמעותיות בטיול. נראה שמאוד מעניין אותם העניין הזה של לקום אחרי 12 בלילה ולהגיע לנתב"ג שמתנהל כאילו אמצע היום...
בכל מקרה הלילה הזה עובר בשלום ובלי תופעות לוואי בעייתיות של חוסר שינה אצל ילדים (וגם אצל מבוגרים).
השדה בז'נבה, לא גדול במיוחד משולט בצורה טובה ומלא בסדרנים ואנשי אבטחה. אחרי הטקס הקבוע בחברת ההשכרה שבוע הנציגה רוצה להוציא ממני עוד כסף ואני מסרב בנימוס אך באסרטיביות אנחנו יוצאים לדרך. אחרי קניות הכרחיות בסופר הקרוב לצימר ועליה בכביש מפותל בצורה מוגזמת אנחנו מגיעים למקום המגורים שלנו לעשרת הימים הקרובים.מדובר קומת קרקע בבית עץ בו מתגוררת משפחה שבכלל גרה בשגרה בשוויץ ומגיע לדירה רק לחופשות. מהדירה החביבה יוצאים לחצר ירוקה ורעננה שצופה על רכס הרים מרשים שלהפתעתי בכלל לא מכוסה בשלג. למרות הרצון להנות מהנוף שנשקף מהגינה החמודה שלנו בשמונה בערב כבר שומעים נחירות מנסרות את האוויר אצלנו בביקתה למרות שעדיין אור בחוץ.
להלן קישור לדירה שבה שהינו, באתר אירבנב
יום 2 - מזריקים קצת קור לוריד התחזית (שעוד תוזכר בהמשך) מבטיחה לפחות חצי יום בהיר ואנחנו על הכביש כיוון שאמוני לביקור במערת הקרח. המון בלאן שנגלה אלינו לראשונה מהדרך מכה אותנו בתדהמה. כמה הוד והדר, כמה עוצמה, איזה לובן וכמה פאר - מדהים מדהים מדהים. אני מנסה להשאיר את הרכב השכור במרכז הנתיב ובמקביל להסתכל על הפסגה המהפנטת ומצליח בקושי.
בשעה תשע וחצי אנחנו מתייצבים בקופות הרכבת האדומה שמובילה אל מערת הקרח החצובה בקרחון. אצטט את הבת שלי שאמרה "שגם אם המערה היתה ארוכה יותר וגדולה יותר היא עדיין היתה משעממת". לא אתווכח, תחושה חמוצה מעט של תמורה לא מלאה למחיר הגבוה ששילמנו כדי להגיע למערה. לא נורא, היה לנו קר ונעים שזה כבר טוב באמצע אוגוסט.
על סף גשם אנחנו מספיקים לגלוש במגלשות ההרים שב"פארק" של שאמוני שהוא לא יותר מאוסף של מספר מתקנים לא מלהיבים במיוחד למעט המגלשות הקצרות אך מהנות מאוד.
פארק האיילים אליו אנחנו מגיעים בחלק השני של היום זכה למקום של כבוד בחמשת הגדולים של הטיול. הנוף המרהיב של רכס ההרים המושלג בצד השני של העמק ואחד מקרחוני העד של האזור מלווה אותנו לאורך כל הסיור במקום. החיות החופשיות והמחיר הזול עושים את שלהם וכבר בשלב מוקדם של הטיול האתר מוכתר כאחד המוצלחים של הטיול. והנה לינק לאתר של פארק האיילים.
יום 3 - נקיק, אגם וקונדיטוריה סגורה באנסי הגשם שהחל אתמול בצהריים שולח אותנו לנקיק גורג' דה פייר וממנו לאנסי. בנקיק הליכה מעניינת על גשרים מעל ערוץ מים גועשים שזורמים תחתינו. המקום זכה להתלהבות רבה בקרב בני המשפחה למעט ממני. המסלול הקצר מאוד מאוד והמים שבמספר מקומות נראו לי מעט מזוהמים לא עשו לי את זה באופן מיוחד.
אבל לעומת הנקיק עליו היו חלוקות הדעות, אנסי היא פנינה שוקקת חיים מלאה בתיירים ויפה כמו בונבון. לא פספסנו טיול אופניים שהגדולה שלי אהבה מאוד במיוחד אחרי האימונים המפרכים שעשיתי לה בחודשים שקדמו לטיול. הרכיבה של שעה לכל כיוון לצד האגם מהנה במיוחד ועוברת ליד בתי קיט ונופש שגורמים לחלומות הכי גדולים שלי להראות פתאום צנועים. אחרי ארוחה לא ממש מוצלחת באחת ממסעדות התיירים שבאנסי אני גורר את כולם לקונדיטוריה שכבר מהארץ קראתי עליה עשרות המלצות- המקום של שף ריגולו. אני מהלל אותו, משבח את המרכיבים בהם הוא עושה שימוש, מראה לגדולה תמונות של המאפים והעוגות וכולם בשיא ההתלהבות, רק כדי לגלות דלת סגורה ומקום שומם.בצרפת, מסתבר הולכים לנוח בשתיים בצהריים. נשאר לי רק להציץ כמו ילד קטן מבעד לחלון הראווה על המאפים והעוגות שכנראה לא אטעם לעולם.
אחרי שאני מפצה את החבורה (ואת עצמי) בכמה פרלינים ומאפה משובח בפטיסרי אחר אנחנו מסיימים את היום באנסי וחוזרים אל בית העץ שלנו.
יום 4 - מפלים וחבלים אנחנו קמים לבוקר מעונן חלקית, תנאים אידיאליים לטיול הלא מוצל בקרקס המפלים שליד הכפר six fersixt fer a cheval. המילה קרקס בהקשר הזה היא פשוט תרגום שגוי שהשתרש במקום המילה מעגל. והכוונה היא למעגל המצוקים האדיר מהם נשפכים מפלים מהפסגות המקיפות את העמק. כדי להשלים את הנוף שמושלם גם ככה, בלב העמק זורם נהר של מים גועשים וצלולים.
הנוף מרהיב ומספר מפלים שוצפים אל העמק והנהר. לאורך הטיול הילדים שומעים ממני את האגדה המקורית שלי על איך נוצר העמק אותה אני ממציא רק כדי שלא ישימו לב לשמונת הקילומטרים שאנחנו עוברים בניחותה- שיא מרחק חדש למשפחתנו. המסלול עצמו מעגלי ולמעשה את ההלוך והחזור פשוט עושים משני צידי הנהר הזורם בלב העמק.
משם המשכנו לפארק חבלים שנמצא לא רחוק בעיירה מנומנמת בשם סמואנז. פארק החבלים הוא חלק מפארק גדול יותר שמציע שלל פעילויות מבריכה ומגלשות דרך רכיבה על פוני בואכה דיג ועוד.
זו הפעם הראשונה שלנו בפארק חבלים, והגדולה מבסוטה עד הראש לסיים את שני המסלולים המתאימים לגילה. הקטנצ'יק עובר תהליך של התגברות על פחדים ועושה גם הוא בגבורה רבה את המסלול המיועד לגדולים ממנו. סה"כ יופי של מקום ויופי של פעילות.
יום 5 - בד"כ אני אוהב גשם, לא הפעם אייקונים של עננים עם גשם צובעים לי את תצוגת מזג האוויר בשלל האפליקציות מהז'אנר ואנחנו נוסעים לפארק המים ויטאם ממש ליד הגבול עם שוויץ. הפארק מוצלח מאוד, שום דבר שמזכיר פארק מים בישראל באוגוסט. המקום מצוחצח ומבריק, מלא במצילים אסרטיביים שגורמים גם לי לחשוש מהם, מסודר להפליא וללא תורים ארוכים. הדבר שהכי קנה אותנו שם היה מעין בריכה חמה שבה זרם מעגלי שסוחף אותך במעגל סמוך לדפנות הבריכה. ככל שעובר הזמן במתקן הזה התחלתי להבין איך מרגישה פסטה בסיר.
אחרי ארבע שעות בפארק אנחנו פונים לאזור הקניות ענקי שסמוך לאנסי שבהחלט יכול היה להעסיק אותנו גם יום שלם.
בערב המפקדת שותה תה, והפנים שלה לא נראות משהו לפני השינה... סימן רע לקראת מחר.
יום 6 - גרון עמוק
כצפוי, המפקדת קמה עם כאב גרון חריף וטורדני. למזלנו בכפר הסמוך les carooz מרפאה ואנחנו ממהרים אליה על הבוקר. פחות למזלנו היה מדובר ביום ראשון והמרפאה סגורה. בבית המרקחת הסמוך רכשנו מעט תכשירים להקלה על הכאב, והמשכנו באנרגיות לא משהו לאגם מונטריון (Lac de Montriond). אחלה אגם, נקי, יפה, צלול, שקט- גם פה, לא מדובר בחוויה מוכרת מאוגוסט בישראל. סביב האגם שיחי תות ופטל של סוף העונה ולאורך ההליכה סביב האגם אני מנסה ללמד את הילדים להקפיץ אבנים על המים ללא הצלחה יתרה.
משם קפצנו לכפר מוזר שנמצא כמה דקות נסיעה מעל האגם. הכפר שמכונה כפר העיזים הוא ללא ספק אחד המקומות הסוריאליסטים שיצא לי להיות בהם. כפר קטן, על הר ובו מסתובבות חופשי עשרות עיזים ברחובות.
מישהו גר שם? מה עושות שם העיזים האלו? איך לעזאזל לא מפריע לסועדים במסעדות שבכל רגע נתון מציצה להם עז לצלחת? בכל מקרה הנוף משם מרהיב גם הוא וסה"כ מדובר במקום קטן וחמוד שדי נהננו בשהות הקצרה שלנו בו.
כאן היום הזה מסתיים כדי לאפשר מנוחה למפקדת חזרה בצימר.
יום 7 - ד"ר שפרד מציל את המצב בשמונה וחצי בבוקר אנחנו מתייצבים שוב במרפאה ונכנסים ראשונים לבדיקת רופא. הרופא (חתיך ושרמנטי לדברי המפקדת) רושם לה מספר תרופות לא מזוהות ולא את האנטיביוטיקה שהיא כל כך רצתה, בחוסר ברירה אנחנו רוכשים אותן בבית המרקחת ופונים לשאמוני אל פסגת הר בשם גרנד מונטט (grands montets).
מדובר בפסגת הר שמתנשאת לגובה של 3295 מ', בניגוד לפסגת המונבלאן שעמוס בתיירים, המקום ריק יחסית ואין בו תורים והכי חשוב- יש בו שלג. אחרי עליה בשני רכבלים אנחנו נחשפים בפסגה לנוף עוצר נשימה ואנחנו מצלמים כמו ילדות בטיול שנתי. את הילדים הנוף פחות מעניין והראש שלהם בכלל במשטח השלג שהובטח להם על ידי מספר רב של פעמים כבר מאפריל. אחרי מלחמות שלג והפצצות הדדיות כאב הגרון של המפקדת נשכח מעט (אולי גם בגלל הנוף והקור) ואנחנו חוזרים למטה וממשיכים למפלי דיסואז (gorge de diosaz).
אהבתי מאוד את הטיול במפלי דיסואז, מסלול הליכה ידידותי במעלה ערוץ גועש שאולי בעולם מקביל היה יכול להזכיר את הבניאס, אבל מאחר ואנחנו לא בעולם מקביל גם פה הטיול לא מזכיר בכלום את ישראל באוגוסט.
חשוב לציין שהביקור במקום מומלץ בחודשים יולי - אוגוסט אז מזרימה תחנת הכוח מים לנקיק בניגוד לשאר השנה שבה מנוצלים המים להפקת חשמל.
יום 8 - בסימן מנוחה כהרגלי, יום אחד בטיול תמיד מוקדש להמלצת המקומיים. איזבל, המארחת החביבה שלנו ממליצה לי בחום על אגם l'airon הסמוך לכפר les carroz רבע שעה מאיתנו. שתי דרכים להגיע לאגם- היקרה- ברכבל 7 יורו לכיוון לאדם, הזולה ברכב וממנו מחצית השעה הליכה עד לאגם. אנחנו בוחרים בדרך הזולה. האגם קטן, במרכזו של מה שנראה כמו לוע הר געש. מסביב שקט ושלווה ורק פעמוני הפרות נשמעים מדי פעם (כן כן, לא מזכיר את ישראל וכו...). המפקדת מתחרדנת לה בשמש ואני עם הילדים יוצאים למרדף אחר צפרדעים קטנות ומצחיקות שגרות שם בשגרה. מהאגם אנחנו יורדים בשביל בלב היער מוקפים בשיחי אוכמניות סגולות וטעימות שרק בנס לא מכתימות לנו את הבגדים.
יום 9 - גולת הכותרת - האגם הלבן
עוד מהארץ קראתי סיפורים רבים על הטיול לאגם הלבן, אגם קרחוני שאליו מגיעים בשביל הררי לא פשוט ולא הכי משפחתי בעולם. את הטיול לאגם הלבן לקחתי כתת פרוייקט בתכנון החופשה הזו. בחודשים שקדמו לטיול הקפדתי לקרוא כל פיסת מידע בשלל שפות על המסלול. בדקתי מרחקים, אמדתי שיפועים והתרשמתי מהטופוגרפיה. לאורך השבוע כולו אני מטפטף למשפחה רמזים על טיול קשה יחסית שיגיע בהמשך ומכין אותם נפשית לאירוע. מדי ערב אני מתייחד עם מפת הטיולים שמצאתי בצימר, לומד היטב את המסלול מנסה להבין איפה הנקודות הקשות שלו וכמה הן בעייתיות באמת.
בבוקר הטיול אני מכין מספיק אוכל בתרמיל, שלוקר מלא במים, כובעים, קרם הגנה, פנס, מפה, וכידון (סתם... לא באמת).
בתשע וחצי אנחנו מתייצבים כבר ברכבל ועולים אל נקודת ההתחלה של הטיול.
כדי לקצר את הסיפור- הטיול עובר בהנאה רבה, ללא תלונה אחת על קושי או עייפות. הנוף לאורך המסלול מטמטם ומטריף חושים, שלוגיות קטנות מפתיעות מדי פעם והאגם עצמו פלא אמיתי שקשה לנטוש חזרה אל נקודת הסיום.
בירידה חזרה לשאמוני, העיר שוקקת חיים השמש בשמיים
והאווירה טובה. אנחנו משלימים עוד ביקור ב"פארק" לטובת גלישה נוספת במגלשת ההרים ומסיימים את היום מרוצים מאוד!!
יום 10 - ברגוע אחרי הטיול הקשה של אתמול אנחנו קמים באיזי ופונים אל האגם הירוק (lac vert). הדרך המפותלת המובילה לאגם מעלה בנו לא מעט תהיות בנוגע למקומיים הגרים במעלה הדרך, עובדי המלון והמסעדות אשר עושים את הדרך הזו יום יום. האגם עצמו סוכריה מתוקה ויפה שבהחלט מצדיקה את הנסיעה. גם שם, אני לא מצליח ללמד את הילדים להקפיץ אבנים על המים.
מהאגם הירוק, אנחנו יורדים אל האגם של העיירה פאסי (passy) לרחצה כי באמת חם בחוץ. סה"כ אחלה של מקום. יש מספיק ספייס וצל, למרות ריבוי האנשים המקום שקט ונעים לשהייה. לאחר שעתיים אנחנו מתקפלים וחוזרים לצימר להתחיל לארוז.
יום 11 - תמיד הייתי גרוע בהימורים אין הימור גדול יותר מהימור על תחנות דלק בדרך חזרה לשדה התעופה. אני שנוקט בגישת "בטוח תהיה עוד תחנה" נופל בהימור הזה לא פעם ולא פעמיים. למה למלא דלק קרוב לצימר כש"בטוח תהיה עוד תחנה". והפעם צדקתי! אכן היתה עוד תחנה קרוב לשדה. מרוצה ומחוייך אני נוהג בנונשלנט אל התחנה. אך שוד ושבר, התחנה סגורה וקונוסים בצבא אדום לבן חוסמים את הגישה למשאבות המילוי. אני מוכן להשבע שמעליהן ראיתי שלט נאון אדום ובו נכתב "אכלת אותה חביבי..."
את הצד הצרפתי של השדה בז'נבה אנחנו מוצאים בלי בעיות ומחזירים את הרכב לנציגה המחייכת. היא מצידה לא שוכחת לזרות לי מלח על הפצעים בנוגע לרבע מיכל שחסר והחיוב שיגיע בימים הקרובים - שיהיה לה לתרופות.
הנחיתה בארץ קשה כמו תמיד, גל הלחות שוטף אותנו ועוטף אותנו בחיבוק דוב שלא מרפה- שום דבר שמזכיר את האלפים...
אני רק שאלה:
איפה נוחתים? השדה הקרוב בז'נבה, כשעה וחצי לאזור שאמוני.
כמה יקר? רמת מחירים בינונית... זה לא שוויץ אבל גם לא מזרח אירופה.
לילדים באיזה גיל הטיול מתאים? ההמלצה שלי היא להגיע לאזור עם ילדים מגיל 6 ומעלה כדי באמת להנות ממנו כדי למצות באמת כל מה שיש לאזור להציע (ויש הרבה מאוד)
למי הטיול מתאים? זה לא טיול שופינג למרות שיש אפשרויות, אם אתם חובבי טבע ופעילויות בחוץ זה האזור בשבילכם.
מה עוד אפשר לעשות באזור? עוד המון ועוד יותר מזה... כולל לעבור את הגבול לצד האיטלקי, לעלות לפסגת המונבלאן, מסלולי אופניים, צניחה חופשית, ראפטינג, קניונינג, גלישת אוויר ועוד ועוד...
אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים להרשם בראש העמוד ולקבל את הפוסט הבא ישירות למייל שלכם, וגם לעקוב אחרי באינסטגרם (ממש כיף שם)