רמת הגולן שהיא לדעתי האזור הכי יפה והכי מיוחד בארץ (אבל לא נתווכח על זה, טוב?) מלאה בפינות חמד ומסלולי טיול נהדרים ויפים. ההיסטוריה הקדומה של האזור לפני מליוני שנים, אחראית לנופים המיוחדים כל כך. התפרצויות געשיות שאירעו ברחבי הגולן יצרו שטח סלעי קשה מאוד כמעט בלתי עביר למים זורמים. וכך מצד אחד, נוצרו להם קניוני בזלת מרשימים וצרים אשר נחרצו בכוח המים דוגמת הג'ילבון ונחל יהודיה שבהם אפשר ורצוי לטייל היום.
מצד שני, המים המחלחלים באדמה הקשוחה של רמת הגולן מתקשים בשלב מסויים להמשיך ולחלחל ונתקעים בשכבות סלע בזלתי קדום וקשה. אבל המים לא מתייאשים ובוקעים החוצה אל אוויר העולם בשלל מעיינות בכל רחבי הגולן מצפונה ועד דרומה.
המעיינות ברמת הגולן הם מסוגים שונים. חלק מהם קטנים ואינטימיים, ממש לזוג ולא למעבר לכך. חלקם קצת יותר גדולים ומאפשרים שהייה נחמדה לקבוצה לא גדולה. חלקם צופים על נוף מרהיב וחלקם חבויים בחורשות סבוכות ומוצלות.
לאורך ההיסטוריה דאגו תושבי הגולן להתיישב ליד מקורות המים והמעיינות ובחלק מהמקומות אגמו אותם תושבים את מי המעיינות בבריכות שהיום מאפשרות לנו בילוי נהדר ביום קיץ חם. כך עשו הסורים בבריכות הקצינים וכך גם הצ'רקסים שחיו ברמת הגולן במספר כפרים עד למלחמת ששת הימים.
בפוסט הזה אני אספר לכם על שני מעיינות גדולים כאלו שמאפשרים שהייה של מספר קבוצות בצורה נוחה, הם מאוד להגעה ומאפשרים פיקניק לצידם.
עין אקליפטוס (שנקרא גם עין אמפי)
מי שעוקב אחרי באדיקות יודע שיש לי רומן ארוך עם רמת הגולן ושהיא מעלה בי זכרונות מרגעים שונים מהשירות הצבאי. את עין אקליפטוס הכרתי בתקופת המילואים ע"י חבר יקר לפלוגה שלי, איש רמת הגולן. אני אצא קצת זקן ואגיד שזו היתה תקופה בלי אפליקציות ניווט כך שרק יודעי דבר הכירו את הבריכה העגולה תחת עצי האקליפטוס לא רחוק ממחנה ירדן - המחנה שהיה הבית שלנו במילואים וכל כך לא אהבנו.
מזל שעין אקליפטוס נמצא ממש לא רחוק מהבסיס ויכולנו לברוח אל המעיין הנהדר הזה כדי להרגע קצת אחרי יום אימון מפרך.
המעיין הוא בעצם בריכה עגולה אשר שפתה מדורגת - מכאן השם עין אמפי. הבריכה מלאה בד"כ (כלומר לא תמיד, כלומר לפעמים היא ריקה) במים קרים וצלולים מאוד מאוד מאוד. בתוך המים הצלולים מאוד מאוד מאוד, שוחים דגים שאם תהיו טובים אליהם גם יעשו לכם אחלה פילינג רגליים. ומעל כל היופי הזה מצלים עצי אקליפטוס עתיקים ומשרים אווירה נעימה גם ביום חם. סביב המעיין מספיק מקום לפיקניק משפחתי נחמד ונעים. עומק המים במקסימום מגיע לגובה הבטן של אדם מבוגר.
המקום יכול להיות עמוס בסופי שבוע, כך שעדיף להגיע באמצע שבוע או בשעות הבוקר המוקדמות.
איך מגיעים: וויז לעין אקליפטוס (הנסיעה בדרך מעט משובשת בשטח אבל עבירה לרכב פרטי גם אם הוא לא רכב חברה). מהחניה לצד הציר המשובש, שביל קצר ממש למקבץ אקליפטוסים ושם המעיין. שימו לב: סמוך למעיין שדות מוקשים ולכן אין לחצות גדרות ולא הולכים אם לא מבינים בדיוק לאן.
עין מוקש
אם היה לי שקל על כל פעם שעברתי את קו עין זיוון מזרחה הייתי היום מסודר בחיים. בימות היום בדרך לאימון, בצהריים לתצפית ובלילות (טוב נו... בלילות זה בלילות). שם אחרי עין זיוון היתה פעם ערימת בולדרים שנקראה בשם המוזר "סרפנטינה". זה היה מעין מכשול שהיה אמור לעכב את דיווזיות הטנקים הסוריות בדרך לפיצה בקצרין. בעומק שדה המוקשים שליד ה"סרפנטינה" שכן כבר אז עין מוקש, רק שאז לא ידעתי עליו.
באותה תקופה כדי להגיע אל המעיין (בא גדי בא גדי קטן...) היה צריך להסתכן וללכת בין שדות המוקשים שבאזור.
מאז פינו את הסרפנטינה, הדיוויזיות הסוריות כבר לא יאכלו פיצה בקצרין וגם הכשירו שביל בטוח ומסודר לעין מוקש. זה שביל נוח מאוד שמהחניה מביא אתכם אל רחבת המעיין. גם המעיין הזה עגול ומסודר וגם אותו בנו הצ'רקסים. מדובר במעיין עמוק מאוד (מעל שלושה מטרים) וכאן הכיף הגדול הוא לעמוד על חומת האבן סביב הבריכה העגולה ולקפוץ אל המים הקרים והטובים. בצד הבריכה סידרו גם מדרגות אבן כדי שתוכלו לצאת החוצה. אין צל סביב עין מוקש אבל יש הרבה מקום לפרוס מחצלת או ציליה קטנה ולהנות מפיקניק במקום.
איך מגיעים: וייז לעין מוקש. מהחניה המסודרת הליכה של מספר דקות עד למעיין. סביב המעיין גדרות ושדות מוקשים, אין לחצות גדרות בשום אופן במקום.
אהבתם את הפוסט? אתם יכולים להרשם לניוזלטר ולקבל את הפוסט הבא ישירות למייל, וגם לבוא לעקוב אחרי באינסטגרם...