תודה על ההרשמה

  • Avihay Shaked

יוון בסתיו - טרק בפיליון ומטאורה

הנה סוד לא כזה חשוב.

לפני כמה שנים לפני שטסנו לאוסטריה עשיתי כמה גישושים על יוון ואיך לומר, מבעד למסך המחשב היא נראתה לי קצת כמו הגליל שלנו - יפה, הררית, כפרית אבל לא מרשימה... אז טסנו לאוסטריה שסיפקה את הסחורה ומאז יוון יושבת לי בראש כמדינה של ים שאולי פעם נקפוץ אליה לסופ"ש ארוך, וזאת למרות כל הסיפורים והחוויות ששמעתי על כאלו שטיילו שם גם על אמת ולא רבצו על החוף. לטיול הזה ביוון יצאתי בלי יותר מדי ציפיות. בגדול ציפיתי לטבע "סבבה" הליכות טובות וקשות ואם אפשר גם אוכל טוב אחרי ובתכלס אחרי שנתיים נטולי חו"ל בגלל הקורונה גם סיור ברובע העוני של עיירת ספר בדרום אלבניה היו עושים בשבילי את האפקט.

יער במטאורה בטיול ביוון
יער קסום באזור מטאורה

לטיול הזה יצאתי במסגרת קבוצה מאורגנת של חברת ניו אייג' טרקינג שמוציאה גם טרקים בארץ ועד היום החוויות שלי איתם היו בארץ. פורמט הטיול היה קלאסי עבורי כאחד שלא חובב משקלים על הגב- ביום מטיילים (בין 10-16 קמ) ובערב ישנים בפנסיון באחד הכפרים עם ארוחה טובה במסעדה מקומית (ועוד כמה כוסות יין וציפורו חריף שזה האוזו האותנטי שלהם שם). כל הלוגיסטיקה, העברות ציוד, הזמנת מלונות וכו... היתה על החברה המארגנת ואנחנו היינו צריכים פשוט לטייל ולהנות. בנוסף הצטרף אלינו גם אפוסטוליס המדריך יווני המקומי שלמעשה הוביל את הקבוצה בשבילי ההרים שעוד מעט אפרט עליהם יותר.

סה"כ טיילנו ביוון שישה ימים מלאים שהתחלקו ליום וחצי באזור מטאורה ושאר הזמן בחצי האי פיליון.

כבר בנקודה הזו אסכם ואומר - זה היה טיול משוגע מבחינת נופים הרבה מעל הציפיות שלי וכמובן שרמת הארגון וההדרכה היתה ברמה גבוהה מאוד.

כמה מילים באופן כללי לפני שאני צולל לפרטים:

הגענו ליוון באוף סיזן מטורף, זה לא הקיץ של החופים ולא החורף של השלגים (כן כן...). העובדה הזו היתה ניכרת בכל כפר שהגענו אליו. הסמטאות היו ריקות ומרבית הטברנות והמסעדות היו ריקות או סגורות. למי שחשוב לו עניין התיירים ו"החיים" בערב כדאי שיקח את זה בחשבון אם מתכוון להגיע לאזורים שהיינו בהם בסתיו.

סוגיה נוספת היא עניין מזג האוויר - לצד ימים יפים מאוד, חווינו גם ימים קרים מאוד עם טפטופים כשמעל ריחפה לה תחזית על סופה שעלולה להרוס לנו את הטיול בפיליון. הסופה לא הגיעה בסוף אבל קחו בחשבון שמזג האוויר ביוון הפכפך מאוד בסתיו וקשה מאוד לחיזוי עד מצב שגם יום לפני לא ממש ברור מה יקרה למחרת (ואומר לכם את זה אחד שבילה כל יום בערך שעה מול אתרי חיזוי מקומיים כדי להבין לאן נושבת הרוח, תרתי משמע). מצד שני העובדה שהגענו בסתיו נתנה לנו את הזכות להנות מאתרי טבע ריקים ומצבעי שלכת שהעיפו לנו את המוח.

לגבי תחבורה - הכבישים הראשיים היו סבבה לגמרי, אבל בפיליון הדרכים צרות מאוד ומפותלות. מרחקים קצרים מאוד במפה מתארכים במציאות עד מאוד, ובעונת השיא של התיירות צפו גם לפקקים ועומסים בדרכים הצרות האלו.

ניווט בטבע - סוגיה חשובה מאוד למי שמתכנן לצאת לטרקים ביוון. באזורים שבהם טיילנו הופתעתי לדעת שתשתית סימון השבילים היוונית בסיסית מאוד. כמה בסיסית? הסימונים כולם הם בצבע אדום על גזע עץ או סלע, ומדי פעם שלט רעוע ביוונית. וזה אומר שצריך להיות מוכנים להסתייע במדריך מקומי או לרכוש מפת סימון שבילים מקומית. אופציה נוספת שמצאתי מדוייקת מאוד היא אפליקציית mapy.cz הצ'כית. הורדתי מבעוד מועד את מפת האזור לאוף ליין וכל השבילים שהלכנו בהם הופיעו בה בצורה מדוייקת. בכל מקרה, חשוב להתכונן היטב לניווט בין השבילים השונים כי קל לטעות (אגב האפליקציה גם נהדרת לניווט בישראל).

ואחרי שכתבתי את כל המידע האינפורמטיבי החשוב הזה, אפשר לצלול לטיולים.

שקיעה במטאורה - יפה בצורה לא הגיונית

אזור מטאורה:

מדובר באחד המקומות היפים והמיוחדים ביוון אשר מאופיין במנזרים עתיקים אשר נבנו על מצוקי ועמודי סלע אדירים לפני מאות שנים. לחלקכם הנוף יהיה מוכר מסרטו של ג'יימס בונד "לעינייך בלבד" שבו כיכב גם חיים טופול (בום! הפתעתי אתכם הא?). המנזרים נבנו לפני מאות שנים מתוך רצון של הנזירים להתבודד ולהגיע כמה שיותר קרוב לאלוהים. הסבר אחר על הסיבה לבניית המנזרים היתה רצונם של הנזירים להתחמק משירות צבאי בשירות האצילים באותה תקופה ומניעת מצב שמישהו יוכל לתפוס אותם (ספוילר - הצליח להם).

שני כפרים באזור - kalabaka ו- kastraki. השני קטן ואינטימי יותר ובו גם ישנו. אני חייב לומר בכנות שכל הדרך הארוכה מאתונה למטאורה הרגשתי שאולי עשיתי טעות עם הנסיעה הזו. הנוף איך לומר היה דומה קצת לדרך בין כרמיאל לצומת עמיעד כולל הלכלוך לצד הכבישים וכמה פחונים מדי פעם. תחושת דזה וו קלה מהגליל ניקרה לי במוח כל הדרך.

אבל ברגע שהגענו למטאורה נפתחו לי העיניים. על עמודי סלע בגובה מאות מטרים ניצבו מנזרים ציוריים ובין עמודי הסלע והמצוקים שלל שבילי טיול בין סבך יער מלא ברקפות.

בערב ההגעה עלינו במיניבוס החמוד שלנו אל אזור המנזרים כדי לצפות באחת השקיעות המטורפות שיצא לי לראות. למחרת יצאנו לסיבוב מעגלי של כ-9 ק"מ בין המנזרים וההרים באזור. תחילת המסלול ביער שכאילו הועתק מאגדות האחים גרים ושהיה מלא בעצים טחובים, רקפות, חלמוניות ומדי פעם פכפוך של פלג מים קטן. אחרי הטיפוס ביקרנו באחד המנזרים (כדאי לברר מראש על שעות הפתיחה של המנזרים) והמשכנו בסיבוב שלנו מול הנופים הנהדרים של האזור. לצערי קשה לי לשחזר את המסלול באופן מדוייק על גבי מפה אבל מעיון באפליקצייה שהזכרתי קודם ומשיטוט באתרי טיולים (לדוגמא wikiloc.com) בגוגל בהחלט אפשר לתכנן טיול הליכה באזור.

חצי האי פליון:

מדובר בחצי אי שנמצא בצפון/מרכז יוון כארבע שעות נסיעה מאתונה. העיר הגדולה של האזור היא וולוס שכמו ערים יווניות גדולות אחרות לא יפה במיוחד אבל יש בה טיילת על הים ורחובות מלאים בחנויות. חצי האי פרוס לכיוון דרום מזרח מהיבשה המרכזית של יוון כשממזרח לו הים האיגאי. מדובר למעשה בשרשרת פסגות אשר מגיעות לאזור ה 1600 מטרים ומקבלות גם שלג בחורף. צידו המערבי של חצי האי מתון יותר ומזכיר מאוד את נופי הגליל (כן כן, לא הצלחתי להתחמק מהטרלול הזה) אבל צידו המזרחי משופע ודרמתי יותר מבחינת הנופים. הוא גם מכיל צמחיה אירופית של יערות ומרבית הנחלים זורמים לצד הזה של חצי האי. כמו שכבר ציינתי התנועה בפיליון על כבישים צרים ומפותלים ולוקחת זמן לא משנה מה המרחק שמופיע על המפה. בין היערות, העמקים והפסגות פזורים כפרים קטנים ממש כמו סוכריות מתוקות על עוגה. לכל כפר הייחוד שלו - בחלקם נוף הררי, באחרים נוף לים ובשאר חופים מהממים. בתקופת הסתיו שלכת מכסה את יערות חצי האי וקטיף התפוחים על ידי תושבי הכפר בשיאו. כמעט בכל מסלול שהלכנו בו פגשנו במטעי תפוחים ובאלפי ערמונים פזורים על האדמה שכמובן נאספו וניקלו במלון בשעות הערב.

הרים ושלכת בחצי האי פיליון ביוון
על פסגת רכס פיליון, אחד מרגעי השיא של הטיול

את היום הראשון בפיליון התחלנו ביום מאתגר של עליה ארוכה מגובה 500 מטרים (מהכפר agios georgios nilias אליו הגענו ממטאורה ערב לפני), עד לגובה של בערך 1400 מטרים. השביל שלנו החל ממש בין סמטאות הכפר ובאופן הדרגתי נכנס אל מעבה יערות עצי ליבנה בגווני כתום שלכת מטריף. ככל שעלינו בגובה כך הפכו היערות למרשימים יותר כשעל האדמה הרטובה פזורות פטריות מכל מני סוגים ומינים כשאפוסטוליס המדריך היווני שלנו מסביר לנו על כל פטריה ופטריה. אחד הדברים שהפתיע אותי היה שלמרות העליה הקשה עקבות האלוכוהול הרב שנשפך ערב לפני לא הורגשו אצל רובנו (-: מפעם לפעם הגענו לקרחת יער ממנה היה אפשר לאמוד את הגובה שעלינו ולהנות מנוף המפרצים שלמרגלות הרכס. בצהרי היום הגענו לפסגה מרשימה מוקפת בנופים אין סופיים של יערות שלכת וחופי ים למטה למטה בגובה אפס, שם עצרנו לפיקניק צהריים ומבחינתי הנקודה הזו היתה אחד השיאים של הטיול. היום הסתיים באתר הסקי היחידי של חצי האי פיליון סמוך לכפר chania.

מים זרימות ומפלונים ביער בחצי האי פליון
ערוץ המפלים... אני רוצה כזה גם בארץ בבקשה

ניסיתי לשחזר את המסלול שהלכנו בו באותו היום, ויצא לי משהו כזה (זה בערך כי הלכנו יותר באותו יום).

היום השני בפיליון היה מבחינתי היום היפה ביותר וזה שחיכיתי לו הכי הרבה - יום של ירידה דרך ערוץ המפלים כפי שהוא מכונה ע"י המקומיים. על היום הזה ריחפה סכנה רצינית של שיבוש עקב מזג אוויר חורפי שהיה צפוי אבל בפועל היה סתם קר, לא דבר שהפריע לי לממש את התכנית שלי ליום הזה - לטבול בבריכות קפואות ביוון.

המסלול שלנו החל לא רחוק מאתר הסקי שבו סיימנו יום לפני והסתיים בים - הפרש גובה של 1200 מטרים בירידה. תחילת הדרך היתה שוב ביער שלכת עבות ומלא ברקפות ופטריות עם ערפל דק שכיסה את צמרות העצים. אבל אז פגשנו בנחל... אם אגיד שזה כמו נחל כזיב אבל על מנת סטרואידים מהולה בLSD עדיין לא אצליח לתאר את היופי שפגשנו ביום הזה. במילים אחרות מה אני אומר עכשיו לנחל כזיב כשאני פוגש אותו ברחוב??? השילוב של השלכת המשוגעת עם בריכות הטורקיז הצלולות והעובדה שהשביל היה נקי מלכלוך ואדם הטריפה לי את המוח (בקטע טוב). במהלך היום טבלנו בשתי בריכות קפואות שלצד כיווץ איברים שונים ומשונים בגוף גם נתנו לנו מנת יתר של אנרגיה. השעון של אפוסטוליס הראה על 11 מעלות בבריכות אבל לי זה הרגיש הרבה פחות. חשוב רק לציין שההגעה לבריכות צריכה סטיה מהשביל פה ושם כי הוא לא תמיד ממש צמוד לערוץ הזורם.

מפלים בריכות וזרימות בחצי האי פיליון ביוון
כמה יפה ככה קפוא

השביל עצמו הוא שביל חדש יחסית שנפרץ לפני שנתיים, שוב ניסיתי לשחזר את הדרך ויצא לי משהו כזה. מסיום המסלול שבלינק המשכנו על הכביש עד הכפר הקרוב anilio ומשם לכפר agios ioannis ללינה.

היומיים הבאים היו אמורים להיות ימים בצ'יל יחסי ותוכננו לכלול הליכה בין החופים והמפרצונים היפים של חצי האי פליון. לצערנו מזג האוויר היה פחות בעניין שלנו הים היה גבוה והאוויר קר (שזה דווקא נהדר מבחינתי).

את היום השלישי בפיליון העברנו בהליכה מהכפר anilio עד לכפר בו ישנו בערב הקודם. תחילה ירדנו עד למפגש הנחל מאתמול (ההוא עם הבריכות הקפואות) והים והמשכנו דרומה כשאנחנו מזגזגים בין חופי פרא לג'ונגלים של ממש שצמודים לחוף על המדרונות התלולים. השבילים האלו מופיעים באפליקציית mapy.cz שהמלצתי עליה אבל לא הצלחתי להרכיב את המסלול המדוייק באותו היום מסיבות טכניות. עקב סופה שפקדה את האזור שבוע קודם חלק מהשבילים היו חסומים בשיחי פטל ועצים שקרסו ככה שהיינו צריכים לאלתר בזחילות ומעברים שונים ומשונים בין שיחי הפטל, אבל שרדנו כדי לספר.

חוף דמוחארי בחצי האי פליון ביוון
חוף דמוחארי, יפה גם בחורף

את היום הרביעי התחלנו מהכפר tsagkarada שמפורסם בעיקר בעץ הדולב העתיק בין 1500 שנה שנמצא במרכזו. אם אתם באזור פשוט חובה להגיע למקום ולראות את העץ המרשים הזה, ובכלל הכפר היה אחד היפים שביקרנו בו. מלא בבתי אבן עתיקים, גינות קטנות ובהן עצי פרי ונוף נהדר אל המפרץ.

מהכפר ירדנו בשביל נוח במגמת ירידה אל אחד החופים המפורסמים בפיליון - חוף דמוחארי (damouchri). זהו החוף בו צולם הסרט מאמה מיה, אבל מאחר ולא ראיתי את הסרט אין לי מושג על מה מדובר ועל מה ההתרגשות אבל בכל מקרה החוף יפה בטירוף ואני מניח שבימי הקיץ כשהמים שקטים וצלולים הוא יפה יותר (אבל גם מלא בתיירים מן הסתם).

זה המסלול שעשינו במהלך היום, הוא היה קצר כי הטיסה לישראל ישבה לנו על הלו"ז לצערנו הרב.

בלב כבד ותרמילים קלים עזבנו את פיליון בדרך לאתונה עם עצירה נהדרת בדרך במעיינות חמים בנקודה הזו. המעיין החם הוא אחד מני רבים שנמצאים באזור שנקרא "תרמופילי". ההגעה לנקודה פשוטה והכניסה חינם אבל קחו בחשבון שגם המקומיים מכירים את הנקודה טוב. אין ספק שהרחצה בבריכה החמה והעמידה תחת המפל החם והמפנק היו הכנה מספקת לחזרה לארץ החמה שלנו שעכשיו אני כבר מבין שבכלל לא דומה ליוון אלא יותר המעבדה שבה ערכו את הניסויים שבעקבותיהם יצרו את יוון. מקווה שאהבתם את הפוסט, אם כן זו הזדמנות מצויינת להרשם לניוזלטר בראש העמוד כדי לקבל את הפוסטים הבאים ישירות למייל. אני גם מחכה לכם באינסטוש שלי, שם תמיד תוכלו למצוא עוד תוכן איכותי על טיולים.


417 צפיות0 תגובות