אזור הר מירון אהוב עלי במיוחד. יש בו המון קומבינציות אפשריות לטיולים מעבר למסלול המוכר והטחון של שביל הפסגה במירון. הנופים הירוקים המרשימים, המעיינות העונתיים והפריחה היפה הופכים את האזור לאחד המועדפים עלי לטיולים. כבר כתבתי על המסלול המעגלי באזור עין זבד והפעם הטיול שלנו הוא באזור הר פקיעין לא רחוק מהמירון.
הר פקיעין נמצא מעל שלושת הכפרים הדרוזים - חורפיש בצפון, בית ג'אן בדרום וממערב פקיעין. בהר מספר אופציות לטיול קווי באמצעות שני רכבים (התחלה מבית ג'אן או פקיעין וסיום בחורפיש), אבל הפוסט הזה מתייחס לאופציה של הלוך חזור מחורפיש. אחד הדברים המיוחדים בהר פקיעין הוא המצאות של מאות "הוטות" על החלק העליון שלו. הוּטׇה היא תוצר של תהליך המסה ארוך שנים במהלכו מים מחלחלים בסדקי הסלע הקשה של ההר ומרחיבים אותו לאט לאט. עם השנים והתרחבות הסדק קורס החלק העליון של הבור ונוצרת מערה ארוכה וצרה בעומק של עשרות ואף מאות מטרים מתחת לפני הקרקע. התופעה נפוצה בעיקר באזור הר מירון והר פקיעין שם נמצאו מעל 200 הוטות ובאחת מהן גם נבקר במסלול שתכף תקראו עליו.
המסלול שלפניכם לא קל, אורכו כשלושה וחצי קילומטרים לכיוון והוא כולל עליה קשה ותלולה בתחילתו הוא מומלץ בעיקר באביב ובסוף החורף. אם תמשיכו לקרוא עוד כמה שורות אתייחס גם לאופציה קלילה ממש למשפחות עם ילדים קטנים שרק רוצים להנות מהמעיין.
לפני הכל, הנה הלינק למסלול על גבי מפה... ועכשיו אפשר להתחיל ללכת.
נקודת ההתחלה והסיום - החניון המוביל לעין חותם בסמוך לחורפייש- בוויז "עין חותם".
מהחניה הליכה של קילומטר על שביל נוח ורחב מסומן כחול עד למרחב היפה שסביב מעיין עין חותם. המעיין עצמו מאוגם בתוך מבנה אבן עם קשת יפה, המים בו צלולים וקרים והרחצה בו מרעננת במיוחד (אך גם מכווצת איברים מסויימים בגוף). סביב המעיין מרחב ירוק ופתוח ומספר נביעות קטנות ועונתיות מה שהופך את המקום לנעים ונחמד לארוחת בוקר משפחתית בטבע. אם אתם עם קטנטנים זה מקום נחמד להליכה קצרה מהרכב ואז חזרה אליו מהמעיין.
במעיין נזהה פיצול עם סימון ירוק, אבל אנחנו נמשיך עם הסימון הכחול שיעלה אותנו בתלילות אל הר פקיעין שנמצא ממש מעלינו. העליה לא קלה אבל הנופים והאוויר הטוב הופכים את הקושי לנסבל. בתחילת העליה יפתח לנו הנוף ממערב - נחל כזיב עליון, העיר מעלות וביום טוב נראה גם את הים. בהמשך העליה מתמתנת ונקבל את הנוף ממזרח לנו - רכס המירון עם הנחלים מורן ונריה היורדים ממנו. בשלב מסויים עובר השביל לסירוגין בין חורש אלונים יפה לאחו פתוח וירוק. הסימון הכחול נעלם לפעמים מאחורי סלע או שיח, אז גלו ערנות כי אפשר ללכת לאיבוד די בקלות אם מפספסים סימון. שני קילומטרים מתחילת העליה הופך השביל הכחול לשביל 4X4 רחב ואחרי מספר דקות נגיע לפיצול עם שביל ירוק - אם נמשיך בכחול נגיע לפקיעין, אבל אנחנו נבחר בירוק
(שמאלה) שבקצה שלו מגיע לבית ג'אן. פחות ממאה מטרים לאחר הפניה שמאלה עם הירוק נבחין ברוג'ום ועליו סימון שקוף שמכוון שמאלה (שקוף = שני פסים לבנים ובאמצע ללא צבע). הסימון השקוף לא מאוד ברור אבל אפשר להבחין בו עם טיפה ערנות, יקח אותנו בין השיחים מספר דקות אל פתחת הוטה 17 אליה ניתן להכנס מעט גם ללא אמצעים לחקר מערות. הכניסה למערה מחייבת פנסי ראש (להשאיר ידיים פנויות), חלקה מאוד, לא מתאימה לפוחדים ממקומות סגורים או לילדים קטנים ולא מומלצת בחורף כי גם ככה מאוד חלק. מיד בפתח המערה קיר שנצטרך לרדת בו ולהעזר בזיזי הסלע (אין דרגיות, סולמות או כל אמצעי עזר אחר). אחרי הירידה הראשונית, נגיע למעין מדרון קצר וחלק שיוביל אותנו למעין "מרפסת" שממנה נוכל לראות אולם גדול ומלא בנטיפים. כשהיינו במערה מהמרפסת היה חבל מעוגן לסלע ובו היה ניתן לרדת עוד 10 מטרים למטה אבל ויתרנו. הנטיפים הם כמובן ערך טבע מוגן, כל נגיעה בהם פוגעת בהתפתחות האיטית שלהם, כמובן שלא רצוי להדליק אשר בתוך המערה ובכלל רצוי לשהות בה מעט זמן לצאת חזרה.
מהמערה, אנחנו חזרנו באותה דרך שבה הגענו שוב לעין חותם ולרכב אבל כמו שכתבתי אפשר להמשיך לפקיעין (עוד כשני ק"מ) או בית ג'אן (עוד שלושה ק"מ) אם השארתם שם רכב או דאגתם לטרמפ.
מקווה שאהבתם את הפוסט הזה, אם כן אתם מוזמנים לעקוב גם באינסטגרם ולהרשם בראש העמוד ולקבל את הפוסטים שלי ישירות למייל.