מי שעוקב וכבר למד להכיר אותי יודע שהאזור האהוב עלי בארץ הוא ללא ספק רמת הגולן. בקיץ בחורף ובאביב, תנו לי יום חופש ורכב עם דלק ואני נוסע לשם על אוטומט. משהו ברמה הבזלתית הקשוחה הזו על חיי הבר שבה וההיסטוריה שבה עושה לי את זה ביג טיים.
החורף ברמת הגולן קשוח מאוד, הקור מקפיא והערפל הסמיך הוא אורח קבוע בנופיה. ואיך אפשר בלי מילה על הבוץ הרמת גולני הכל כך אופייני. סבלתי ממנו קשות כחייל והיום אני נהנה להתגרות בו בסוליות נעלי ההליכה שלי.
עיתוי מצויין לביקור ברמת הגולן הוא במהלך או קצת אחרי מערכת גשם רצינית. או אז, נשפכים המים מן האדמה הספוגה בערוצי הבזלת ויוצרים קונטרסט מושלם של קצף המים על סלעי הבזלת השחורים.
נחל עורבים אשר נמצא בצפון רמת הגולן הוא מסלול מושלם לטיול בימי גשם חורפיים או בימי האביב. בעקרון ישנן שתי אופציות למסלול ואני אתייחס לקצרה יותר זו שמתחילה ומסתיימת בציר הנפט.
נחל עורבים יבש במהלך הקיץ אבל לאחר ימי גשם טובים הופך לשוצף וקוצף, ושיאו במפל כפול מרהיב ויפה. בקיץ סביבת הנחל ירוקה ותוכלו להנות גם מפריחת תורמוסים בחלקים ממנו.
אנחנו הגענו אל נחל עורבים ביום גשם חורפי באחת ההפוגות שבין מכות הגשם שהגיעו אל רמת הגולן. ערפל סמיך כיסה את רמת הגולן ובטווח ראיה של לא יותר ממאה מטרים היה כבר כמעט בלתי ניתן לראות את הנוף. הנחל שצף וגעש בעוז והזכיר לי קצת אבל ממש קצת מראות מנופי איסלנד הפראיים. כן, זה השילוב המופלא של זרימת המים על הבזלת שעשה את זה. עוד דבר שהוסיף לקסם של אותו יום היה שפשוט היינו לבד. אבא וילד, "כמו שני משוגעים" כמו שאומר ההוא מהיכל מנורה, צועדים בבוץ בערפל לצד הנחל הזורם. צעדנו שם ומדי פעם חשבתי שאני מדמיין את פלוקי הויקינג ושבט המתיישבים הראשונים באיסלנד... אבל אלו היו רק פרות שקפאו מקור.
כדי להגיע אל נחל עורבים נכוון את הוויז לישוב קלע-אלון שברמת הגולן. ממש בצמוד ליישוב בצידו המזרחי (מול הכניסה לבסיס הצבאי) נזהה את ציר הנפט בצורה ברורה וגם שלט שמכוון לנחל עורבים. (קישור לנקודה בה נפנה לכיוון ציר הנפט)
ציר הנפט הינו חלק קטן מתוואי צינור הנפט שפעל בעבר והעביר את הנוזל השחור מערב הסעודית לצידון וחלקו עבר ברמת הגולן. היום אין נפט בצינור אבל נשארה הדרך היפה לאורכו.
נפנה צפונה וניסע בדרך האספלט שמתאימה גם לרכבי פרייבט (לא רק רכבי חברה) עד שנגיע לחניון קטנטן לצד השלט שמורה על תחילת מסלול נחל עורבים. נחצה בזהירות את הגדר ונתחיל בהליכה על פי סימון השבילים במקום.
זה המקום להגיד - במהלך החורף המסלול כולו חלק ומלא בבוץ, יש להצטייד בנעלי הליכה נוחות (לא נעלי ספורט) ולשמור היטב על ילדים שלא להתקרב לזרם המים במיוחד במקומות הקשים למעבר.
מיד עם תחילת ההליכה נוכל להנות ממספר מפלוני מים גועשים כשמסביבנו סלעי הבזלת ולפנינו נופי עמק החולה (אם אין ערפל). לאחר הליכה קצת פחות מקילומטר, נפרד השביל מהערוץ והופך לדרך ג'יפים רחבה ובוצית. נצעד בדרך הרחבה עד שנבחין ונשמע משמאלנו במפל נחל עורבים המרהיב.
הירידה אל המפל מפתה מאוד אבל במזג אוויר סוער עדיף להמנע מכך מחשש להדרדרות בולדרים על השביל - אני אישית ראיתי אחד כזה מתגלגל 50 מטר ממני.
בנוסף - המשך השביל מהמפל והלאה מסומן אך סגור להליכה עקב מפולות סלעים.
לאחר שנהנה ממראות המפל והנוף נחזור אל הרכב באותה הדרך שבה הגענו.
אני רק שאלה:
כמה הולכים? כשני קילומטרים סה"כ.
כמה קשה? בחורף למיטיבי לכת, באביב לא בגשם רמת קושי בינונית.
מתי להגיע? הכי טוב אחרי מערכת גשם כשהעסק נרגע אבל המים עוד זורמים. בכל מקרה אין מה להגיע לשם בקיץ או בסתיו לפני הגשמים.
מה עוד בסביבה? מאגר עורבים עם זרם מים חמים (לא טבעיים) שיוצאים מצינור לפעמים כן ולפעמים לא. כשכן, זו אחלה רחצה באגם חם כשמסביב קר.
אם אהבתם את הפוסט, אני ממש ממש אשמח אם תעקבו אחרי גם באינסטגרם או תרשמו לניוזלטר כדי לקבל את הפוסטים הבאים ישירות למייל.