לפני הקריאה: הנה לינק המתאר את המסלול כולו על גבי מפה- ליחצו כאן
ב-6 ליוני 1967, יום לאחר פרוץ מלחמת ששת הימים פתח הצבא הסורי במתקפה על הגליל העליון. כחלק מהתקפה זו הותקף קיבוץ דן שהוגדר על ידי משה דיין בתקופה של טרום המלחמה "המקום הכי בטוח בארץ". עם שחר תקף גדוד קומנדו סורי מתוגבר בשישה טנקי T-34 את תושבי המקום המעטים. כוח של צה"ל שהיה באזור טעה כנראה בדרך להגנת היישוב (ועד היום מתנהלת מלחמת גרסאות בין ותיקי הצבא לותיקי הקיבוץ), וכך נוצר שלא במתכוון סיפור גבורתם של מגיני הקיבוץ (כמו כל סיפור גבורה) אשר בתושייתם הציתו את שדה החיטה ממנו תקפו הכוחות הסורים. האש תפסה את זחלי הטנקים המשוכים בגריז ושמן. מפקד אחד הטנקים הבין שהסיפור שם בשדות דן כנראה כבר גמור והחליט לסגת לאחור.
לרוע מזלו, הגיע אותו טנק בודד אל מצוק נחל הבניאס שם הכריע כובד משקל הפלדה את חוסן סלעי הבזלת והתדרדר לעומק הנחל. וכך, על גדות נהר הבניאס תחת עצי דולב מרשימים באחד המקומות הכי יפים בארץ שוכב כבר 50 שנה על גבו טנק סורי ישן וחלוד.
מה היו המחשבות האחרונות של אותו צוות טנק סורי חסר מזל? האם הספיקו להגיע בחיים אל הנחל כדי להנות ממנו מעט? האם הספיקו להריח את ריחם המתוק של עצי הדולב בנשימותיהם האחרונות? (ריח מיוחד במינו שאהוב עלי במיוחד) נראה שלא נדע את התשובות לשאלות האלו לעולם.
בנחל הבניאס התיכון טיילנו בסוכות, תוך חשש כבד לעומס מטיילים מעיק ורועש. כבר בתחילת הדרך הבנתי שהקושי היחסי בהגעה אל הנחל בחלק הזה שלו הופך את המסלול לכזה שלא מושפע מעומסים חריגים מדי (יחסית).
אין ספק שההליכה בקטע זה של הבניאס בין שניר לשאר ישוב, היא הליכה באחד המקומות היפים בארץ, כזה שכמעט ולא נפגע מהמוני בית ישראל. חלק זה של הנחל עובר בערוץ מצוקי יחסית שגורם למים לזרום בשצף וליצור מפלונים, הצמחיה רבה מאוד ומזכירה (קצת) מראות ג'ונגלים פראיים מאזורים אחרים על הגלובוס.
את הרכב נחנה קצת לפני הכניסה לקיבוץ שניר ליד בית העלמין. משם נרד בשביל מסומ"ש ירוק ע"פ השילוט אל הטנק. הדרך אל הטנק אורכת כרבע שעה וחשופה לשמש. בשלב מסויים ניתן לשמוע את שאון הזרם בתחתית הערוץ דבר שיגרום לכם ודאי להאיץ את קצב ההליכה במיוחד אם מדובר ביום חם.
בכל מקרה אם ביום חם או קר, שום דבר לא יכין אתכם למראה הסוריאליסטי שיחכה לכם בקצה השביל.
כי הרי טנק הוא טנק, גם אם הוא הפוך.
ונחל הוא נחל- יש מים, יש צל... נחל.
אבל טנק ונחל? זה כבר דבר באמת מוזר.
זרימת המים בחלק הזה של הבניאס חזקה מאוד אבל בין הסלעים ניתן למצוא מקומות טובים להתרעננות במים הקפואים. אחרי ההתרעננות במקום ניצבות בפניכם שתי ברירות:
האחת- פשוט לחזור לרכב באותה הדרך.
השניה (שמצריכה רכב נוסף שיחכה בסוף המסלול, וברמת קושי בינונית)- היא לחזור מעט בשביל שממנו הגענו ולרדת חזרה אל הנחל לכיוון היישוב שאר ישוב (סימו"ש שחור).
בחלק זה של השביל, כמעט בטוח שתהיו לבד וזה הבונוס העיקרי של הטיול הזה. אבל למי שציפה להליכה סטרילית בשביל לאורך נחל מצפה הפתעה קלה.
השביל ערמומי... לא כזה למפונקים. פעם הוא יקח אתכם אל השמש הקופחת יגרום לכם להתחנן לחזור אל הצל המגונן ואל המים, ואז יתן לכם את מבוקשכם ויחזיר אתכם אל חיק הנחל המוצל והקריר. כל מפגש עם הנחל יגרום לכם להתפעל מחדש מהבניאס הגאה והפראי כמו שנחל צריך להיות בלי שיחשף אל ההמונים צמאי הקיאקים ופינות הקמפינג. למעשה בחלק הזה ההליכה היא על בסיס השביל השחור כאשר מדי פעם יקח אתכם פיצול קל לשביל מסומן אדום שיצמיד אתכם לערוץ הנחל ויחזיר אתכם בהמשך לסימון השחור.
משחקי החתול והעכבר עם מי הנחל נמשכים במסלול שאורכו כ-4 ק"מ ומסתיימים בכניסה האחורית לשאר ישוב ליד קמפינג הבניאס בנקודה הזו.
רצוי מאוד לקחת את הזמן ולא למהר אלא להנות מהמקום והיופי הבאמת נדיר שלו במחוזותינו במזרח התיכון. כמובן, שאת הזבל שלנו ניקח איתנו לפח הקרוב ונשאיר את הטבע נקי לפחות כמו שקיבלנו אותו.
ואיפה ישנים באזור?
רשת מלונות מטיילים פרוסה ברחבי הצפון בין השאר בקיבוץ דפנה שנמצא חמש דקות נסיעה מנקודת ההתחלה של המסלול. הוזמנתי ללילה ברשת עם המשפחה וגיליתי מלון ידידותי למשפחות, מלא מרחבים ירוקים וחדרים נקיים ומאורגנים שיתאימו לכל משפחה. אתם מוזמנים לחפש לעצמכם חדר פנוי באתר של הרשת.
אני רק שאלה:
איפה מתחילים? קיבוץ שניר ממש לפני הכניסה ליד בית העלמין איפה מסיימים? קמפינג הבניאס בשאר ישוב - לינק לנקודה בפוסט כמה שורות למעלה.
כמה הולכים? בערך 5.5 ק"מ סה"כ.
יהיה קשה? ככה ככה, בינוני כזה.
יש עליות? ארוכה בדרך חזרה מהטנק לרכב, או קצרה בסוף המסלול בשאר ישוב.
ומה עם צל? לסירוגין לפעמים המון ולפעמים בכלל לא, תביאו מים וכובע אם מדובר ביום חם.
אם אהבתם את מה שקראתם, אתם מוזמנים להרשם לניוזלטר ולקבל את הפוסטים ישירות למייל