איך אני מקנא לפעמים במטיילים האלו שאני רואה באינסטגרם (מוזמנים לעקוב אגב) שגרים ליד האלפים, או בהרי הרוקיז וההרים המופלאים האלו הם החצר האחורית שלהם ליום חופש או סתם כשרוצים לנקות את הראש.
מצד שני, אני מקבל תגובות דומות לפעמים מעוקבים וחברים שמקנאים בי על זה שאני גר על הכרמל והוא נגיש עבורי תמיד במרחק של כמה דקות נסיעה מהבית. בסופו של דבר זה די יוצא תיקו ואני יכול רק לשמוח בחלקי עם הקירבה להר הירוק שאני כל כך אוהב.
פעם בחודש וחצי ככה... כשאני מרגיש שקצת חסר לי אוויר אני לוקח יום חופש לטיול איפה שהוא בארץ ובד"כ אוהב לחבר לעצמי מסלולים מכל מני חלקי שבילים שאני מוצא במפה (כמו המסלול הזה לדוגמא).
הפוסט הזה הוא תוצאה של יום חופש כזה שבו צעדתי במסלול בלב הכרמל עם הנופים הכי יפים שהוא יכול לספק, זה היה יום קשה ומפרך אבל מספק מאוד.
לפני שנצא לדרך כמה פרטים טכניים:
מדובר במסלול מעגלי, שמתחיל ומסתיים בחניון מחצבות קדומים (וויז מכיר) לא רחוק מקיבוץ בית אורן והנה לינק למסלול ע"ג מפה. האזור מלא בשבילים ואופציות ואני מניח שאפשר די בקלות לשנות, לקצר או להאריך את המסלול שאני מציע כאן.
אורך המסלול 12 ק"מ, סה"כ עליה מצטברת 585 מ' ולא תאמינו שגם הירידה המצטברת עומדת על 585 מ'.
אם לא הבנתם מהכותרת, המסלול מתאים למיטיבי לכת וכולל כמה עליות לא קלות בנוסף לכמה קטעי הליכה בשבילים לא מטויילים מאוד - כלומר עם סבך וסיכוי טוב להישרט קצת תוך כדי חיפוש אחרי סימון שביל שנעלם או דהה עם הזמן.
באופן כללי המסלול עובר מעל נחל אורן בשביל הצנירים, חוצה את הנחל ועולה דרך מערת ישח על בסיס תוואי שביל ישראל עד לפסגת הר שוקף. משם יורד המסלול לעין אלון ומשם עוד הליכה קצרה חזרה למחצבות קדומים.
כמו כל דבר בצבא, אפשר גם את המסלול הזה לחלק לשלושה חלקים - קטע ראשון - מחצבות קדומים עד חציית כביש 721 לבית אורן. קטע שני - העליה להר שוקף.
קטע שלישי - הירידה מהר שוקף עד למחצבות קדומים. רובו המכריע של המסלול חשוף לשמש ולכן לא מומלץ ללכת בו בקיץ. החל מחודשי הסתיו ועד לסוף האביב מתמלא המסלול בפריחה עונתית נהדרת שכוללת את כל מה שיש לכרמל להציע - מסתווניות דרך כרכומים ונרקיסים, כלניות רקפות ובקטע קצר גם פריחה יפה של אירוס הסרגל.... בקיצור תבואו כשפורח.
יאללה... ניגש לתכלס.
חלק ראשון - ממחצבות קדומים עד כביש 721 לבית אורן
נחנה בחניון מחצבות קדומים ונפרד יפה מהרכב שיחכה לנו בצד השני של הטיול, משם נחצה בזהירות את הכביש על סימון שבילים כחול (שילווה אותנו ברוב הקטע הראשון) לקטע הליכה קצר בערוץ נחל אורן. אחרי הליכה קצרה השביל הכחול יוצא מהערוץ והופך לשביל רחב ונוח להליכה. ההליכה על קו הגובה כשמעלינו הבתים הקיצוניים של קיבוץ בית אורן, חלק מהם נשרפו בשריפה הגדולה וניבנו מחדש. אחרי קצת יותר משני קילומטרים של הליכה על השביל הרחב כשמשמאל לנו הערוץ העמוק של נחל אורן, הופך השביל לצר ומיועד לרגליים בלבד. אופי ההליכה משתנה ונמצא את עצמנו בחורש אופייני מלא בעצי קטלב ואלון. השביל נקרא גם שביל הצנירים כי הוא עובר בסמוך לכמה צנירים ארוכים ויפים (לא כולם נגישים). אחרי קילומטר של הליכה נגיע ממש לאחד הצנירים ושם נשים לב טוב טוב לסימון השבילים ששובר בחדות שמאלה ולמטה. במבט ראשון זה נראה כאילו אנחנו חוזרים על עקבותינו אבל אחרי כמה מטרים השביל תופס כיוון לתוך ערוץ נחל אלון. אחרי סדרת מפלונים קצרה ולא מאוד מורכבת וקטע קצר בערוץ נגיע לפיצול שבילים אדום. הסימון ממשיך בנחל עד לחניון נחל אורן אבל אנחנו נפנה שמאלה עם ונצא בעליה תלולה מהערוץ לכביש 721. נחצה בזהירות רבה מאוד את הכביש ונעלה עוד קטע קצר ותלול מעט על הסמ"ש האדום עד לפיצול עם שביל ישראל משולב ירוק.
חלק שני - עליה ועוד עליה ועוד עליה לפסגת הר שוקף
בקטע הזה רמת הקושי עולה ולמעשה רובו במגמת עליה. זו לא עליה תלולה אבל אין ספק שבסוף הקטע מרגישים טוב טוב את הרגליים. מדובר בארבעה קילומטרים בהם הפרשי הגובה הם 300 מטרים. למרות הקושי המסויים הנוף הירוק וההררי מסביב מפצה על המאמץ.
מהשביל האדום שאיתו עלינו מהכביש בפיצול עם סמ"ש שביל ישראל (משולב בירוק) נפנה שמאלה ונשאר על הסימון הזה עד לסוף הקטע. גם הקטע הזה עובר דרך סדרת צנירים וכמה מהם פשוט מושלמים וקלאסיים לעצירת פק"ל קפה. סביב הצנירים פריחה יפה של רקפות ונרקיסים בתחילת החורף והנוף הנשקף מהם לערוץ נחל אורן והים שמציץ מרחוק פשוט מושלם.
בהמשך העליה ואחרי הצנירים ובערך קילומטר אחרי הפיצול שבו עלינו על הסמ"ש של שביל ישראל נגיע למערת ישח. במערה מספר חדרים ושרידים של ישוב עתיק בסמוך לה. העליה נמשכת מהמערה ואחרי עוד קילומטר וחצי הליכה חוצה שביל ישראל את חניון רקית בו מפוזרים שולחנות פיקניק למיטיבי לסת. כאן גם מתחלף הסימון המשולב בשביל ישראל מירוק לאדום, ואנחנו ממשיכים עם שביל ישראל וחוצים את חניון רקית. מכאן שוב נכנסים למגמת עליה הפעם לפסגת הר שוקף כשמשמאלנו נוף נהדר של בקעת הר ערקן. במהלך חודש דצמבר פורחים בין סלעי השביל פרחי אירוס הסרגל, הם נדירים יחסית בארץ אבל מיוחדים בצבע כחלחל יפה.
נעלה במרץ עד למפגש עם סמ"ש כחול בו נפנה שמאלה לחלק האחרון של המסלול. אבל רגע לפני שנמשיך נסתובב ונראה את נוף רכס הכרמל הפרוס למרגלותינו עד הים, האמת שזו באמת סיבה מצד העוקבים שלי לקנא בקצת. האזור הזה של הר שוקף נפגע קשה מאוד בשריפה הגדולה. מיד אחרי השריפה הסתובבתי בשטח הזה שהיה נראה כאילו עבר הפצצה גרעינית. היום הוא השתקם והצבע הירוק הבוהק חזר אל הנוף.
חלק אחרון - ירידה מהר ערקן לעין אלון וחזרה לרכב
אז כמו שכתבתי, נפנה שמאלה עם הסימון הכחול נפרד משביל ישראל ונצעד עם השביל הכחול לכיוון צפון על קו הרכס של הר ערקן. זו הליכה נוחה של בערך שני קילומטרים על שביל 4X4 אבל משום מה תדירות הסימונים נמוכה מדי. בכל מקרה אל תרדו מהשביל הראשי (הסימון בעמוד ענן מטעה) וכשתגיעו בסמוך לשער הכניסה לגבעת וולפסון, יהפוך השביל הרכב שוב לשביל להולכי רגל. גם כאן הקטע לא מאוד מטוייל והשביל מלא בסבך ושיחים שמקשים את ההתמצאות בחלקים ממנו. אם במקרה איבדתם את השביל תוכלו לחזור לדרך אספלט שקשה לפספס ולרדת איתה עד לתחנה האחרונה במסלול - עין אלון.
עין אלון הוא בעצם בריכת איגום של נביעה פעילה כמעט כל השנה. עומק המים בערך בגובה הברכיים ואם לא מגיעים בשבתות אפשר למצוא שם שקט ולשווה בלב בקעת אלון היפה.
אחרי הפסקת מנוחה והרגעות במעיין, נמשיך מערבה ובמורד הנחל על סמ"ש ירוק עד לעליה הקצרה למחצבות קדומים שם הרכב אמור לחכות לנו אם לא התייאש מאיתנו ונסע לבד.