לפני שנים קניתי לי ארגז כלים מפלסטיק. בתוכו הנחתי ארבע כוסות זכוכית בתוך גרב, מיכל גז, קופסת זכוכית עם סוכר ופינג'ן מנירוסטה. בתאים החיצוניים הקטנים אפסנתי כפית, גפרורים ותיונים. עם השנים התווסף להם גם קוץ של דורבן שנמצא באחד משבילי הגליל והתנחל בערכת הקפה שלי.
את הארגז מעולם לא ניקיתי באופן יסודי מדי ועם השנים הצטברו בו גרגירי חול ואדמה ממקומות שונים ומשונים. גם את הפינג'ן אני לא נוהג לשטוף יתר על המידה. מעט מים מן הנחל או מהברז רק כדי לשטוף את הטעם.
גרגירי החול בארגז וסימני הצריבה והערבוב שבתחתית הפינג'ן הם סימנים של זכרונות. תחילה הצטברו הזכרונות מלילות קרים אי שם בגבול, או משחר מפציע בשטחי אימון בדרום הארץ. ככל שנקפו השנים התווספו לזכרונות אלו גם זכרונות אחרים. טיול ועוד טיול, שביל ועוד שביל כשבסופם אני מערבב תה צמחים של מרווה וסוכר והילדים משחקים בנתיים בצד ומחכים.
אין כמו שתיית תה מתוק על פסגת הר אל מול הנוף כדי לעורר שיחה. בין אם מדובר בחבורת מילואמניקים עייפים ובין אם מדובר בילדים ואמא ואבא. סביב הפינג'ן המילים קלות יותר והאווירה רגועה. פתאום יושבים, פתאום מוצאים זמן לשיחה... רק אנחנו הנוף והתה.
אני חושב שכדאי להכין מן ארגז כזה.
ארגז שבתחילה מכיל רק מספר כוסות ופינג'ן, אך עם השנים גם יכיל זכרונות טובים.
והנה חמישה מקומות נעימים להתחיל לצבור בהם זכרונות עם כוס תה מתוק-
מערת המקדש- גליל מערבי
המערה נמצאת על מדרון שבקצהו מצוק. ובתחתית המצוק נחל כזיב. ליד המערה חריטה מסתורית בסלע בה מצוייר חייל רומי.
כשיושבים על המדרון בשקט, שומעים את מי נחל כזיב הזורמים מאות מטרים למטה, ואת הרוח הנושבת בעצי הדולב המכסים את הנחל. המקום מיוחד ושקט, וסביר שתהיו בו לבד כי הדרך אליו אינה מיטיבה עם כולם.
עוד על המסלול למקום תוכלו לקרוא כאן.
הצניר בשוויצריה הקטנה- כרמל
יש אזור בכרמל שזכה לשם שוויצריה הקטנה. בילדותי לא הבנתי עד כמה גדול הפער בין שוויצריה הקטנה לשוויצריה האמיתית, זו המושלגת. מעניין מי היה בעל הדמיון שהכריז על השמורה בכרמל בשם היומרני הזה.
אבל יש נקודה יפה ומיוחדת שבה שוויצריה הקטנה מציעה נוף נפלא של הרים ירוקים וים כחול וכל זאת בתוך צניר בתוך הסלע. הצניר הוא שריד לגלי הים הקדמון שהתנפצו לפני מי יודע כמה מליוני שנים על סלעי הר הכרמל. צורתו המעוגלת של הצניר מבטיחה צל נעים גם ביום קיץ חם.
מצפה מעלה פלמ"ח בנגב
את המעלה עלו לראשונה סיירי הפלמ"ח שנשלחו על ידי דויד בן גוריון לתור את הנגב ולחפש דרכים שבעתיד יובילו את הצבא הכי צעיר בעולם ישירות לאום רשרש, אילת. על הדרך הם ניתקלו במצוק סלע אדיר וטיפסו אותו בדרך לא דרך עד שהבדואים חשבו שאלו הם שדים ולא סיירי פלמ"ח. היום ניתן להגיע למקום כחלק ממסלול ארוך בין גב ימין לעין ירקעם או במסלול קצר יחסית (הלוך חזור) מעין ירקעם וחזרה. הנוף הנשקף מהמצפה הוא של ערוץ נחל חתירה שמנקז את המכתש הגדול הלו הוא מכתש ירוחם.
עין כובשים- גליל מערבי
ליד קיבוץ חניתה שבגליל המערבי ישנו מעיין קטן בלב יער. כמו הרבה מקורות מים בישראל אין הבטחה כי יהיו תמיד מים במעיין הקטן אך במקרה שלנו הם לא העיקר. המעיין שהגישה אליו לא פשוטה לרכב פרטי (אבל אפשרית) אינו עמוס בדרך כלל. זווית המדרון יחד עם עצי האורן מבטיחים נקודת תצפית מוצלת מצויינת מערבה לכיוון הים התיכון. כדאי לשלב את ההגעה למקום עם טיול בשביל הבאר בנחל חניתה, טיול מוצל מעגלי ולא קשה שיתאים לכולם.
מצוקי דלתון ביער ביריה
יער ביריה נמצא לא רחוק מצפת על מדרונות הרי הגליל העליון הצופים אל עמק החולה. בימים חורפיים יש ביער אווירה אירופית אמיתית והנסיעה בדרכים המפותלות שבו יפה באופן מיוחד.
יש לא מעט נקודות עצירה ביער, אני אישית אוהב את הנקודה על מצוקי דלתון שמצריכה הליכה קצרה יחסית מהרכב. הנוף מהנקודה משוגע לגמרי ובימי חורף עם ראות טובה, נשקף החרמון הלבן מעל עמק החולה הירוק.
כדי להגיע - וויז ל"חורבת נבוריה", בית כנסת עתיק שאת שרידיו רואים מהחניה. נרד עם השביל הקצר עד לקצה המצוק ונמצא את הפינה הכי יפה לקפה. יתרון נוסף של המקום הוא שהוא בד"כ לא עמוס כל כך וגם בשבתות שקט שם.
פוסט נפרד עם הסברים נוספים גם על מסלול קצר במקום תוכלו לקרוא כאן.
אני בטוח שיש לכם עוד המון מקומות מושלמים לפק"ל אבל מקווה שהצלחתי לחדש לכם לפחות עם מקום אחד חדש לאוסף.
אם אהבתם את הפוסט, אתם מוזמנים לעקוב אחרי באינסטגרם שלי וגם להרשם בראש בראש העמוד לקבלת הפוסט הבא ישירות למייל שלכם.